תערוכות עבר

בצוותא

ה''צוות'' וה''תא'': תפילה ורוח בפרט ובקהילה
תערוכה זו מציגה את עולם התפילה, הלימוד והרוח בדת היהודית, כפי שהם משתקפים בתפילת היחיד ובתפילת הרבים.

תפילה, קריאה ולימוד תורה ב''תא'' האישי של היחיד, אל מול תפילת ה''צוות'', המניין והקהילה- ה''צוותא'' של עולם הרוח של היהדות.
כל אלו נוכחים בתערוכה: תלמיד חכם המעמיק בלימודו, החזן המתעטף בטלית בתפילתו, הנער המניח תפילין, האישה בתפילתה האישית ועוד, למול המפגש הקהילתי עם ספר התורה ועיטוריו, הקריאה בתורה, הלימוד המשותף, התפילה במניין ועוד.
בתוך מכלול אוסף החפצים של מוזיאון היכל שלמה לאמנות יהודית ע''ש וולפסון, תערוכת ''בצוותא'' מאפשרת מבט לעולם יהודי בחיי הפרט והקהילה, ולגעגועים ולכיסופים אליו לאורך הדורות.

 

מוזה ON- מרחב למידה פעילה

המרחב מחולק למספר מוקדים ומעוצב כמגרש משחקים מטפורי: קיר טיפוס, ארגז חול, נדנדות, סולם ערכים ועוד. בכל חלק ניתן דגש על יחסי הגומלין שבין האוסף ובין המבקר. הפעילויות השונות במרחב מאפשרות יישום של ערכים הומניסטיים ודמוקרטיים ברוח התרבות היהודית.
החדר מאפשר מפגשי שיח, הרצאות, שימוש בטכנולוגיה, סדנאות דינמיקה קבוצתית וסדנאות יצירה בקבוצות גיל שונות.
מטרת המפגשים והתערוכות בחדר זה הינה לעודד את ההבעה האישית של התלמידים, הסטודנטים והמורים ולהקדיש זמן לבירור שאלות לפני הביקור במוזאון ולאחריו.

עולם קטן

 

אמנות יהודית בגובה העיניים

חדר חווייתי ובו חפצים מתוך אוסף המוזיאון שהמשותף להם הוא גודלם הזעיר: הדיורמות מספרות את סיפורו של העם היהודי מימי אברהם אבינו עד חורבן בית המקדש,תצוגת המיקרוגרפיה- שיאים חדשים בכתב זעיר על חפצים שונים, ובתי עץ מיניאטוריים שבהם חפצי יודאיקה קטנטנים. אמנות יהודית בגובה העיניים

להרחבה

 

רחוב המלך קינג ג'ורג' פינת רחוב קיבוץ גלויות

''מה הם חושבים לעצמם, שמסורת מתחילה בייבוש ביצות, בעקירת סלעים, בהפרחת השממה?'' אלי עמיר

בשנותיה הראשונות קלטה מדינת ישראל כמיליון עולים אשר הגיעו ממגוון רחב של מדינות, תרבויות, עדות ושפות ויצרו גידול עצום באוכלוסייה.
בשנים אלו, ראש הממשלה דאז -דוד בן גוריון הנהיג מדיניות של מיזוג גלויות במטרה ליצור טיפוס של 'צבר-ישראלי' שלא ידמה לאבותיו הגלותיים: ''לעקור המחיצות הגיאוגרפיות, התרבותיות, החברתיות והלשוניות המפרידות ולהנחיל להם לשון אחת, תרבות אחת, אזרחות אחת, נאמנות אחת''.
התרבות והשפה העברית הפכו למכנה המשותף של החברה, גובשו סמלי תרבות ומנהגים משותפים ונוצרו חגים לאומיים חדשים. העולים נאלצו לוותר על היבטים שונים של זהותם; העולים ניצולי-השואה אולצו להתעלם מעברם ומנגד העולים מארצות האסלאם נדרשו לוותר על השפה ועל התרבות הערבית .
התערוכה מאפשרת הצצה להווי רחוב טיפוסי ישראלי בשנות ה-50 וה-60 ,עם שימת דגש על המתח שבין התרבויות והמסורות אותן הביאו העולים לבין התרבות המודרנית המערבית החדשה שנוצרה.
נקודת המפגש בין פריטי 'ישראליאנה' של האספן זאב זליג לבין אוסף האמנות היהודית של המוזיאון, יוצרת דיאלוג המעלה שאלות בנוגע ליסודות החברה היהודית החדשה, עם קום המדינה ולמודל האידיאל בדמות 'הצבר'.

 

גם זה אפשרי
אמניות מהחברה היהודית והערבית במפגש עם אוסף האמנות היהודית של המוזיאון

כעשרים מקבצי העבודות בתערוכה משלבים יצירות של אמניות מהחברה הערבית, יצירות של אמניות מהחברה היהודית בירושלים ותשמישי קדושה מתוך אוצרות המוזיאון.
כבר ממבט ראשון נחשפים בתערוכה ניגודים כמעט בלתי אפשריים לתצוגה משותפת.

התערוכה מדגימה פוטנציאל של שיח שאינו מתרחש מספיק בתוך החברה הישראלית המאופיינת בין השאר בבידול ובשסעים.

ההנחה של העבודות זו בצידה של זו, מגלה קצוות חוטים הנוגעים בעולמות תוכן והוויה שונים, שביחד יוצרים שילוב וויזואלי ורעיוני. המקבצים, לעיתים נראים אקלקטיים ובלתי אפשריים אך כוחם הוא ביכולת שלהם לעורר חשיבה ורגשות המעודדים התבוננות רעננה על שאלות של זהות, נשיות, ריטואלים וההיסטוריה התרבותית - פוליטית בה אנו חיים.
הטקסטים בתערוכה משמשים נקודות מוצא לחשיבה והרהור נוספים. הם אינם מתיימרים לתאר או להסביר את העבודות , אלא מהווים סוג של מצפן המכוון לכיווני- צפון רבים בו- זמנית. כך הם יוצרים רשת-בטחון להלך בה או לנוח עליה בין תחנות התערוכה.

התערוכה מאפשרת הזדמנות, כל אדם על פי בחירתו שלו, להתבוננות על עצמנו, על האחר ועל הקהילה שאליה אנו שייכים ובעיקר על מה שמפריד ושעשוי לחבר. 
(עדי יקותיאלי, אוצר)

 

 

''גבורה יהודית- בימים ההם בזמן הזה''
מנורות חנוכה ישראליות מהעשורים הראשונים למדינה אוסף זאב זליג

מנורת החנוכה משמשת כסמל המרכזי של חג החנוכה ומהווה תשמיש מצווה עיקרי של החג. במרוצת הדורות מנורת החנוכה התפתחה להיות אחד מחפצי האמנות החשובים בעולם התרבות החזותית היהודית והוא משקף את התרבויות השונות בהם חיו היהודים במהלך ההיסטוריה.
לחג החנוכה שני אירועים מרכזיים- נס פך השמן המוזכר בסיפור התלמודי וניצחונם ההיסטורי של בני בית חשמונאי במרד נגד הממלכה הסלווקית. דווקא ניצחון המכבים, האירוע שלכבודו נחגג החג מלכתחילה, זכה לתשומת לב מועטה ביותר באמנות היהודית.
מיד לאחר קום המדינה, ובעיקר במשך שנות החמישים והשישים, חל בארץ פרץ חסר תקדים של יצירה ושיווק בתחום מנורות החנוכה. בתי המלאכה, הצורפים והמעצבים העדיפו ליצור פריטי יודאיקה שיתאימו לקהל עממי ורחב ויבטאו באחת את האידאלים של המדינה הצעירה בתקופת כור ההיתוך. מוטיבים מרכזיים כמו סמל המנורה, שבטי ישראל, אריות, המקומות הקדושים, הכד והמכבים, שינו את צורתם הפיזית והרעיונית והעלו על נס את הקשר בין גבורת העבר להווה.
ניתן לומר בוודאות שיותר מכל חפץ יהודי מסורתי אחר הפכה מנורת החנוכה הישראלית לפריט המבטא צבאיות ואמונה בכוחו של צה''ל. בעקבות השבר של מלחמת יום הכיפורים, חלה נסיגה במגמות אלה ופחתה ההשקעה בתכניו ובדימוייו.

תמונות מתערוכות עבר