תערוכות קבע


ממעמקי האדמה, דרך מצולות הים ועד לחלל הגדול.

לצד תשמישי קדושה ומצווה אשר לכל אחד מהם סיפור הצלה פרטי, מוצגים פריטים נבחרים המייצגים את אוסף המוזאון. אוסף שראשית דרכו הוכרזה כ''הצלת אוצרות העם היהודי''.

במרכז התצוגה ארון קודש מגליציה אשר שימש קהילה בשכונת מאה שערים בירושלים והועבר לשיקום במוזאון היכל שלמה, וספר תורה מן המאה ה-13 הכתוב על עור אייל, אשר נמצא קריא לאחר שיטפון, ואף ניצל ממכירה פומבית שנערכה ע''י הנאצים במלה''ע השניה. 

להרחבה על ארון הקודש מגליציה

לשכתו המקורית של הרב הרצוג שהועתקה מביתו המספרת את סיפורו של הרב שגילם באישיותו ובמעשיו את היחיד שהשפיע ושינה את היחד. 

הסיפורים האנושיים בתערוכה זו מעוררים מחשבה והשראה לעשייה.

וילנה כמשל לזהות יהודית

תערוכה מרגשת ומעוצבת להפליא המבוססת על מבצע גאולתם של ספרי תורה ומגילות שהובאו מוילנה לישראל.

התערוכה שוזרת את תולדות הספר העברי ומשמעותו יחד עם סיפורה של הקהילה היהודית בוילנה בתקופת השואה.


במהלך מלחמת העולם השנייה נערכו מסעות ברחבי ליטא בהם נאספו עשרות אלפי ספרים וביניהם גם מאות ספרי תורה וספרים בעברית.

לאחר המלחמה הוגדרו הספרים ''אוצר לאומי'' השייך לממשלת ליטא.

במשך למעלה מארבע שנים התנהלו מגעים עם ממשלת ליטא על מנת לשנות את החוק הליטאי המכריז שספרי התורה הם חפצי תרבות שאסור להוציאם מהמדינה.

בתאריך 30.1.2002 יצאה משלחת לוילנה בראשות הרב הראשי לישראל הרב ישראל מאיר לאו, ושבה עם 345 ספרי תורה, גווילים ומגילות.

לאחר שיקום הועברו לבתי כנסת בישראל ובחו''ל 18 ספרי תורה ו-15 מגילות.

120 גווילים שהובאו מוילנה במבצע זה תלויים בחלל התצוגה כחלק מהמיצב, בתוך שקי הפשתן הממוספרים איתם הגיעו.

התערוכה משלבת מיצג ומיצב, וכן פריטים מחיי הפרט ומחיי הקהילה בוילנה במהלך שנות המלחמה. בין הפריטים: מחזור לראש השנה של חיים מנחם בסוק שהוחבא במלחינה בגטו, יומנים אישיים, ארון הקודש הזעיר אשר הוכן ע''י נכדיו של פרופ' יוסף יהויכין עבור ספר התורה עמו עלה יהויכין לתורה בברגן בלזן. ספר התורה היה עם אילן רמון במעבורת החלל קולומביה.

להרחבה על ארון הקודש הזעיר


תערוכות מתחלפות


ציורי האמן אבל פן מאוסף המשפחה


"כל מה שעשיתי עד עכשיו הוא הכנה בלבד למפעל חיי. אני חש כי הגיע הזמן שהתנ"ך, מורשת ישראל לאנושות, יהיה מאויר בידי אמן יהודי וכי העבודה תבוצע בארץ הקודש בה התארעו החזיונות. כל חפצי הוא לבצע עבודה זו. אולי יש משום חוסר צניעות מצדי לומר כך, אך אני מרגיש שיש בי הכוח למלא את השליחות". (אבל פן)


אבל פן, ראה את ייעודו כאמן יהודי שפסגת שאיפתו היא לצייר בירושלים, העיר שבקסמיה נשבה. רצון זה היה ייחודי ביותר לנוכח עמיתיו היהודים בני זמנו שעיקר שאיפתם היה להיות ציירים בבירה הצרפתית. 

החל משנת 1917 רבים מציוריו הוקדשו לסיפורי התנ"ך, שבהם ראה עדות ואישוש לרעיון הציוני ולתחייה הלאומית בארץ ישראל. פן ראה את התנ"ך בצורה ריאליסטית ושאף לתעד דמויות ואירועים מקראיים כמו היה עד ראייה ממש. בציוריו מופיעות דמויות מקראיות בעלות מראה אקזוטי מזרחי כפי שהכיר בארץ ישראל. כדי להעשיר את תיאוריו התבסס פן גם על בגדים ועדיים מצפון-אפריקה או על סרטים אילמים שתיארו את המזרח הקדום

חמשת המיצבים בתערוכה ‘סופה להתקיים – רגישויות משותפות‘ הם זירות חציבה אחר גלעין פנימי, חיפוש נקודת המגוז של המציאות. כותרת הביאנלה השנה, ‘לשם שמים’, לקוחה מהמשנה: “כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים” (אבות ה, יז). העבודות נוגעות בשסוע, בנתון במחלוקת, כמצב שהוא אולי בלתי פתיר, אך ההימצאות בו יכולה להיות מעשירה. קוּרים של משמעות מקשרים בין העבודות: בכולן יש עיסוק באזורים לימינליים, בגמישות ובקיבעון, כמו גם בתהייה על המקום שבו הדרכים נפרדות לכדי מחלוקת ומתקרבות לכדי פיוס.


עבודתו של מיכה אולמן, ‘שולחן חול’, ממשיכה את שולחנות החול שהעסיקו אותו מראשית דרכו האמנותית בשנות השבעים. בתיבת ברזל מכוסה זכוכית סידר אולמן חול סביב פתח שצורתו כקווי מתאר של בית סכמטי: גג מחודד ודפנות ישרות. במידה מסוימת הדימוי אבסורדי: שולחן שמכיל בית שתוכנו מאיים להינגר מתוכו, ואף על פי כן, באופן כמעט הרואי, הוא נותר יציב וקווי המתאר נותרים שלמים. על הרצפה התאורה מתווה צל כפול – בית מחולק.כפול ההשולחן, כדימוי, מכיל הקשרי פעילות יומיומית של אכילה ושיחה; בהקשר היהודי יש לו משמעות מטאפיזית כתחליף למזבח; ובהקשר הצבאי הוא מזכיר את שולחנות החול הצבאיים שבהם נקבעים מהלכים אסטרטגיים קרי מסעות הרג. פקעת המשמעויות המורכבת הזאת מעיבה על הקריאה האופטימית, החד ממדית, של השולחן כמקום של יישוב מחלוקות בדרכי שלום.

פתיחת תערוכת צילומים ''על בלי-מה'' של האמנית שרה מוכתר באוצרותה של הצלמת ורדי כהנא. שנתיים וחצי אחרי שאיבדה בתאונת דרכים את בעלה ושניים מילדיה שרה מוכתר כותבת את יומן השכול באמצעות עדשת המצלמה. דרך האמנות מנסה שרה להביע את הכאב העצום ולהמשיך את החיים החדשים, החסרים.

עליים שרק התחילו להתבלות. ציצית שכבר לא תילבש. חדר המתנה לטיפול משפחתי בהרכב חסר.


תערוכת הצילומים של שרה מוכתר היא יומן שכול אישי שכתבה באמצעות המצלמה, לאחר שאיבדה בתאונת דרכים את בעלה ושניים מחמשת ילדיה. ''מדי פעם אני פותחת את הארונות, עוצרת ונוגעת ומריחה, וזה שובר אותי'', היא מספרת. ''דרך האמנות אני מנסה להביע את הכאב העצום ואת הגעגוע הבלתי נסבל. לצעוק את זה החוצה''

עיתון מקור ראשון


בגלריית המבואה

עקב ההנחיות, גלריית המבואה סגורה כעת לקהל הרחב, מזמינים אתכם להמשיך ולעקוב

נעדכן בהמשך!

מוזאון היכל שלמה לאמנות יהודית ע''ש וולפסון שוכן בבניין ההיסטורי ''היכל שלמה'' בלב ירושלים. המוזאון מציג תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות המתבססות על אוסף עשיר של פריטים מתחומי מורשת, יודאיקה, ותרבות יהודית-ישראלית. אוסף המוזאון נחשב לאחד מאוספי היודאיקה החשובים בעולם, והוא מכיל פריטים מימי בית שני ועד ימינו, ממגזרים ומקהילות ברחבי העולם.

הצהרת נגישות
  • יום א: 9:00 עד 15:00
  • יום ב: 9:00 עד 15:00
  • יום ג: 9:00 עד 18:00
  • יום ד: 9:00 עד 17:00
  • יום ה: 9:00 עד 15:00

  • רח' המלך ג'ורג' 58 ירושלים
  • hechalsh@gmail.com
  • 02-588-9010
Built by inter.neto, 2020